מפתחות הפרא – מהם?

מפתחות הפרא הם התנסויות חווייתיות המהוות שער גישה לתת מודע, לשחרור חסימות ולזרימה  טובה יותר ברובד הפיזי, הרגשי, המנטלי והאנרגטי, לחוויה עמוקה ומשמעותית, ללמידה ולקבלת מסרים ותובנות.

בכל אחד מהם טמון הפוטנציאל שיסייע לך להתחבר לידע האינטואיטיבי העתיק שקיים בך, לאש הפנימית שבך,לאישה הפראית, לילדה ולזקנה החכמה שבך.

 

תודעה

המח שלנו, מקום משכנה של הנפש הוא נכס יקר. מקובל לחלק אותו לשני תחומי פעילות עיקריים: המח הימני והמח השמאלי.

המח השמאלי הוא המח המודע והרציונלי.  הוא פועל בעולם הגשמי במושגים בינאריים: כן/לא, הנאה/כאב, מסוכן/לא מסוכן. הוא ביקורתי, ממוקד, מסנן מידע לא רלוונטי ועובד לאט. המח השמאלי אחראי על ההישרדות שלנו ופועל כאשר אנחנו ערים.

המח הימני הוא המח הלא מודע, הלא רציונלי, האינטואיטיבי והיוצר. רבים משתמשים במושג 'תת מודע' בהתייחסם למח הימני. הוא מהיר מאד ו'חושב' פי 30,000 יותר מהמח השמאלי. הוא אף פעם לא הולך לישון. הוא אחראי על התפקוד של המערכות הפנימיות הממשיכות לעבוד גם כאשר אנחנו ישנים והוא מטהר את הגוף והנפש מרעלים (למשל: נשימה, הזנה, עיכול, חלומות). אפשר לומר שהוא בית מרקחת משוכלל המייצר את התרופה הנכונה, במינון ובזמן הנכון, ושולח אותה למקום הנכון.

המח האנושי מפיק סוגים שונים של תדרים חשמליים הנקראים גלי מח (ביטא, אלפא, תיטא, דלתא וגמא). במצב אידיאלי המח עובר במהירות ובקלות מתדר לתדר בהתאם לצורך התפקודי הנלווה אליו, ובמילים אחרות, נוצרת גמישות מנטלית. במצב כזה, אנחנו משתמשים בשני חצאי המח באיזון. האחד נותן לנו את עוגן ההיגיון והמעשיות  והשני נותן לנו את האינטליגנציה המצויה ביקום.

מספרים שלבלוטת האיצטרובל (בלוטה חשובה הנמצאת מאחורי החיבור בין הגבות והעיניים, ובשונה ממבנים רבים אחרים שהם זוגיים, ימני ושמאלי, היא מבנה יחיד) יש קשר לעין השלישית והיא בעלת יכולות מיסטיות.  כאשר היא פעילה ניתן להיכנס בקלות למצב של מדיטציה עמוקה, חיבור לקבלת מסרים ולידע אינטואיטיבי.  יש לנו יותר גישה לתת המודע, יותר תובנות ותהליכים קורים מהר יותר ובקלות. מכאן גם רואים את הקשר להנחת התפילין ולטיקה ההודית הממוקמים בין שתי העיניים…

בתקופה הפרה-היסטורית, לאמהות הקדומות שלנו היה מח ימני מאד מפותח. הן היו מחוברות לטבע כבדרך קבע. החושים הפיזיים והאינטואיטיביים שלהן היו חדים מאד. הן השתמשו יותר בגלי אלפא (הקיימים במצבים של רגיעה חלימה בהקיץ, הרפיה, ריחוף) וגלי תיטא (הקיימים במצב שבין ערות לשינה ומהווים שער לתת מודע).

עם בואה של הציוויליזציה והטכנולוגיה, ובעקבות התפתחות הרציונליזציה המח השמאלי החל להתפתח והמח הימני החל להתנוון. כיום אנחנו חיות בתקופה בה המח השמאלי בתפקוד יתר וגם כאשר אנחנו רוצות להשתיק אותו אנחנו מתקשות לעשות זאת. אנחנו משתמשות הרבה בגלי ביטא הקיימים במצב של פעילות ערנית (דיבור, חשיבה, סינון וכן הלאה) ופחות, אם בכלל בגלי אלפא ותיטא – אותם גלי מח המאפשרים תנועה וחיבור בין 2 חלקי המח.

בסדנת סוף השבוע נפעיל את הדמיון, נלמד כיצד לאפשר למח השמאלי לנוח ונזמין את המח הימני להתעורר לחיים, מתוך מטרה ליצור מסלולי גישה חדשים בין המח הימני והמח השמאלי שלנו. כאשר חיבורים כאלו יתרחשו ניצור יותר איזון בין המח החושב והפעיל שלנו לבין המח היוצר והאינטואיטיבי שלנו.

כשחיבור כזה מתרחש השמיים הם הגבול…

 

תנועה

 התנועה היא מרכיב חשוב לבריאות, לחיוניות, לצמיחה ולזרימה. במקום שאין תנועה אין חיים. מספיק לחשוב על ההבדל בין הדימוי של מים חיים זורמים לעומת הדימוי של מים עומדים לאורך זמן. גם כאשר אנחנו בהרפייה עמוקה מתקיימת תנועה בתוכנו.

בסדנת סוף השבוע נעיר מרכזים רדומים בגוף שלנו ונביא לידי מודעות ותנועה אזורים שונים בגוף הנשי (והמדהים שלנו!). נפעיל אזורים שהרבה זמן לא קיבלו תשומת לב, ננוע דרך הקשבה ומודעות לגוף, נקשיב לסיפור בתוכנו שרוצה להתבטא ונרקוד אותו, ננוע לבד וביחד בריקוד ובתנועה שקטה, וגם…נרקוד בספונטניות ככה סתם כי בא לנו בלי שום מטרה או סיבה.

לאורך כל סוף השבוע ניחשף לצלילים ייחודיים ולמוזיקת עולם מגוונת וסוחפת שתאפשר לכל אחת להתחבר לתנועה שבה, לזכרונות קודמים, למאוויים ולמפגש עם מקומות חדשים בעצמה.

 

קול

מהו קול? קול זה תדר, גל.

כשאנחנו משמיעים קול הוא מרטיט את מיתרי הקול וזה מזיז אויר.

כאשר אנחנו משמיעים קולות מכל סוג שהוא, גלי הקול מהדהדים בכל גופנו. הגוף שלנו הוא כלי נגינה מופלא מאין כמוהו, הבנוי ממספר תיבות תהודה עוצמתיות. גל הקול יוצר רטט בכל הגוף: באיברי הגוף, בשלד, ברקמות הפנימיים, בנוזלי הגוף הנמצאים בכל מקום, בתאים ובחללים שביניהם ובתוכם..

כאשר הרטט מתפשט בכל הגוף מתקיים תהליך עמוק ויסודי של ריכוך, הרפיה, שחרור ונשימה מלאה. הריכוך הזה מאפשר ויברציה, זרימה, מעין פעימה עדינה שהגוף שמח לקבל ולחוות אותה. הוא גורם לתנודות, לרטיטה,  משחרר אנרגיה חסומה ופועל כעיסוי עמוק לכל המערכות שאין אפשרות לגעת בהן דרך העור.

לפעימה הזו יש אפשרות להתפשט בגוף כולו אם נרשה לעצמנו להרפות מאחיזות גופניות (למשל: כיווץ שריר או גוף עצור) ומאחיזות נפשיות (למשל: ביקורת עצמית, אמביציה או ציפיה למשהו אחר, עיסוק באיך אני נראית על ידי האחרים כשאני משמיעה קולות).

כאשר אנו מרפים מאחיזות ומאפשרים לפעימה העדינה להתפשט, הגוף הופך לכלי המסוגל להעביר דרכו תדרים ברמות שונות, ללא חסימות ובזרימה תנועתית ואנרגטית המאפשרת את היצירתיות האותנטית ואת הריפוי הטבעי. זיכרונות רגשיים ופיזיים החסומים במקומות שונים בגוף מתעוררים לחיים ומתחילה תנועה במקומות 'קפואים'. דימויים וזכרונות הטמונים בכל תא מקבלים ביטוי קולי-מוסיקלי.

לאורך כל התרבויות האנושיות תמיד שרו ורקדו. תמיד הקשיבו לצלילי הטבע והחיות וחיקו אותם. אולם, בד בבד עם בואו של העידן המודרני והתפתחותה של הציוויליזציה , היכולת שלנו להשתמש בכלי הנגינה העוצמתי הזה הולכת ומתנוונת.  אנחנו כמעט ולא "עושים קולות" כי זה לא מנומס. במקומות בהם יש לנו ביטוי קולי בשגרת החיים שלנו (שהמקובל והנפוץ בהם בימינו הוא הדיבור) הוא הפך להיות מעין תמצית מכווצת ומאופקת של הרפרטואר העשיר, העמוק והמגוון של מה שיכולנו אילו הרשינו לעצמנו לממש את הפוטנציאל הזה מחדש בחיים שלנו.

בסדנת סוף השבוע נתנסה, לאורך כל הסדנא, במגוון עשיר של צלילים וחוויות קוליות דרכן נוכל לחדש את הקשר עם הקול הפראי והטבעי שלנו. להוציא קול פראי לא אומר בהכרח שאגה של אריה או צעקה. אלו יכולים להיות גם קולות עדינים ועמוקים בתוכנו. נשתעשע ונרחיב את האפשרויות הקוליות בהן נוכל להמשיך להשתמש בחיים שלנו. נהיה במגע עם הרגשות שמתלווים לצלילים ולקולות שאנחנו מבטאים. ניצור מרחב שבו כל אחת תוכל להקשיב לקול הפנימי הייחודי שלה, לגלות אותו מחדש ולבטא אותו באופן אותנטי בתוך הלב, או החוצה אל העולם.

הקול שלנו הוא אחת ממתנות הטבע המופלאות ביותר שקיבלנו. ניתן להשתמש בו בכל מקום (באמבטיה, במכונית, עם בן הזוג או הילדים וכן הלאה).

הגיע הזמן להחזיר לנו את הידע המופלא הזה.

 

נשימה

רבות נכתב על הנשימה ועל חשיבותה בחיינו. ויחד עם זאת הרבה מהידע הזה נשאר תיאורטי ולא מיושם בחיי היום יום שלנו.

ללא נשימה אין לנו חיים, תרתי משמע!

בעידן המודרני אנחנו נושמות מעט וזו תוצאה של החיים מלאי המתח שאנחנו חיים.  הפכנו להיות אלופות במולטיטסקינג, מומחיות בניהול וב'תקתוק' עניינים. אבל בדרך…שכחנו לנשום. הנשימות היום יומיות שלנו הן על פי רב קצרות, שטחיות, ומהירות. רק לשם השוואה, תינוק  נושם פי 8-10 יותר מאתנו.

אז למה חשוב מדי פעם לעצור ולזכור לנשום באופן מודע?

נשימה כהזנה

הנשימה מכניסה לגוף אנרגיה, אנרגיית חיים. הנשימה היא תחנת הדלק הכי זמינה שלנו שמכניסה לא רק חמצן אלא גם אנרגיה. כשאנחנו נושמות אנחנו משחררות מתח מכניסות אנרגיה. הנשימה פותחת מחדש את הזרימה האנרגטית במקומות החסומים, שוטפת אותנו מאנרגיה ישנה ותקועה ומפנה מקום להתחדשות, קלילות וחזרה ל'בית הפנימי' שלנו.

נשימה ככלי לחיבור לעצמי

יש קשר בין הנשימה לבין החיבור שלנו פנימה. בכל המקומות שאנחנו מחוברות לעצמנו אנחנו נושמות – כשאנחנו בוכות, צוחקות, שרות, מחבקות, עושות אהבה. מנגד, בכל מצב של מתח (כשאנחנו נבהלות, בראיון עבודה, לפני מבחן, ועוד ועוד…אפשר לרשום פה רשימה ארוכה של דוגמאות). בכל פעם שנכלאת חוויה בתוכנו, גם הנשימה נעצרת, והחוויה נכלאת בתאים בגוף שלנו. גם אם לא מדובר בחוויה טראומטית היא נחווית בגוף כטראומה ויוצרת חסימה בגוף המונעת מאנרגיה חופשית לזרום באופן טבעי וזה פוגע באנרגיית החיים והיצירה שלנו.

הנשימה מחזקת את הבריאות הנפשית והפיזית

הנשימה מטהרת את הגוף מרעלנים, משחררת מתח רגשי, ומחזקת את המערכת העצבית ואת המערכת החיסונית. אנחנו חיים בתקופה שבה הגוף שלנו צובר הרבה רעלים: האוויר פחות נקי, התזונה פחות טבעית ופחות אורגנית (חמרי הדברה, הורמונים, הנדסה גנטית), וקצב החיים שלנו מהיר ודינמי. כאשר אנחנו נושמים מתאדים דרך העור (שהוא כמו ריאה גדולה) המון רעלים מהגוף. כשאנחנו נושמים כראוי הגוף יודע לרפא את עצמו.

נשימה כחיבור לנסתר

יש קשר בין הנשימה לנשמה, לרוח שיש לנו בגוף. במובן מסויים אפשר לומר שהנשימה מעגנת את הנשמה בגוף. יש לה פוטנציאל רוחני עצום. היא חלק חשוב במדיטציה, בקבלה, בטנטרה, בזן, בבודהיזם, בשאמאניזם ועוד. הנשימה יכולה להיות השער למעבר בין מימדים שונים.

לאורך כל סדנת סוף השבוע אני אזמין אותך לנשום (דרך תרגילים שונים). בנוסף, נשלב התנסויות חוויתיות של נשימה עמוקה ושחרור קול . כאשר משלבים את שניהם יחד נגביר את זרימת אנרגיית החיים בגוף שלנו.

את הלמידה החווייתית הזו תוכלי אחר כך להמשיך ולתרגל בחיי היום יום שלך.

 

מגע

המגע הוא צורך קיומי החיוני לכל אדם. כולנו נולדנו עם הצורך במגע. תינוקות רכים מקבלים מגע כמעט רצוף כל היום. כאימהות אנחנו מחבקות, מחתלות, רוחצות וכד' ואולי משהו מהטיפול האינטנסיבי בילדינו עונה על הצורך האנושי במגע אבל הוא אינו המגע אותו כל אחת צריכה באופן הכי בסיסי בעולם. הצורך הבסיסי הוא במגע מכיל, רגוע, משרה ביטחון וקבלה, ללא תנאים.

מגע הוא גם שפה.  זוהי צורת התקשורת הראשונית עם התינוק עוד לפני התפתחות החשיבה והשפה. המגע הוא חוש בסיסי וחשוב דרכו אנו קולטים מסרים מהסביבה, מהעולם. המסרים האלה חשובים לנו כדי לפרש את המציאות היום יומית שלנו בחיים. התינוק מפרש בפשטות את מגע אימו מרגע היוולדו, אם נעים המגע – אוהבים אותי. ואם לא נעים או מציק – לא אוהבים אותי. ילד או ילדה בכל גיל שחוו מגע לא נעים, או לא מתאים לצרכיו, יכול להתחיל תהליך של הדיפת המגע ודחיית הרצון שיגעו בו כדי להדחיק את הכאב או העלבון שהמגע גורם לו.

כשאנחנו גדלים ומתפתחים הצורך הפשוט במגע לא נעלם ולא נגמר. עם זאת אנחנו חיים בתקופה בה המגע הפך ליותר ויותר נדיר, גם בקרב אנשים הקרובים אחד לשני. במהלך בגרותנו הקפנו את עצמנו במנגנונים של הגנה, התנגדויות ועננה של חשדות כלפי פעולה פשוטה כמו חיבוק.

אנחנו מדברים אחד עם השני דרך מסכים ו'מתחבקים' דרך הפייסבוק והואטסאפ. אנחנו מקדשים את ערך הנפרדות והאינדיבידואליות. קצב החיים המודרני, המהיר והטכנולוגי גובים מחיר כבד על מאגר האנרגיה והדבר מתבטא במתח נפשי ופיזי, בעייפות מתמדת ובחיוניות נמוכה. שכחנו לעצור מדי פעם ולהיות במגע ישיר וקרוב עם היקרים לנו.

גם אנו הנשים שעסוקות יותר במענה לצרכים של אחרים, זקוקות למגע. לכולנו הצורך לקלוט גם דרך המגע מה המשפחה והאנשים הקרובים אלינו רוצים לספר לנו. לא תמיד אנחנו זוכרות לבקש את המגע שאנו רוצות וזקוקות בין אם אנו מרגישות טוב ובין אם אנחנו עייפות או כואבות.

במגע מיטיב טמונות מתנות של הנאה, ריפוי ושמירה על הבריאות. כאשר אנחנו מעניקות ומקבלות מגע מיטיב, משתחרר בגוף הורמון האוקסיטוצין האחראי על הפחתת מתח, ותורם להיקשרות, לחיבה ולאמון. זהו הורמון ההתכרבלות. הוא מחזק יכולות אינטואיטיביות והוא מעצמת העל של הנשים. הוא עוזר לנו להירגע, משפר את מצב רוחנו ומגביר את החיוניות שלנו. הוא מחזק את המערכת החיסונית ומסייע בשיפור ושימור הבריאות הגופנית והנפשית שלנו.

רבות נכתב על יתרונותיו של החיבוק. החיבוק נותן לנו את התחושה שאנו מטופלים ומוגנים. הוא מעניק לנו תחושת ביטחון וקירבה.  טבעי ככל שזה נשמע, רבים מאיתנו חשים שלא בנוח עם פעולת החיבוק. אנו יכולים לחוות ביישנות, רתיעה ואף התעוררות של רגשות מסוימים שמפחדים אותנו.

 בסדנא נתנסה ב'אמבטיה של אהבה'. נתנסה במגע מיטיב, מרפא, מכבד ומרגיע. נתקרב זו לזו, נחזיק ידיים, ניתן תשומת לב לאזורים מוזנחים (למשל: צוואר וכתפיים, כפות רגליים ועוד), נניח יד על הלב, נתמוך ונישען, נחבק ונתחבק. כל אלו במרחב שבו כל אחת תבחר את המידה בה היא רוצה או לא רוצה לקחת בכך חלק.

 

מעגל נשים

עד לפני כמאה שנים אנשים עדיין גרו בכפרים, בשבטים, בקהילות מסורתיות ובחמולות. נשים היו נפגשות בדרך לנהר לכבס את בגדיהן, באריגת הבדים, בבישול המשותף וכאשר היו מקבלות את המחזור החודשי שלהן בסנכרון מלא עם מולד הירח ועם נשים נוספות בקרבתן. החוכמה הנשית היתה נגישה לכל אישה לאורך שנות חייה והועברה למדור לדור (מסבתא לנכדה, מאם לבת).  כל ילדה למדה על הריון, לידה וגידול ילדים דרך צפיה בנשים בסביבתה הקרובה. היא גם עזרה והשתתפה בכל העשיה הנשית המשותפת. במעבר מילדה לאישה היא עברה חניכה ולמדה על מסתורי המיניות והקשר בין איש ואישה, על מסתורי האמהות, על מסתורי הובלת המשפחה, ועל מסתורי הריפוי והמוות.

כיום, אנחנו חיות בריחוק ובנפרד מהשבט שלנו.

נשים רבות נושאות לבד בעול גידול הילדים ואחזקת הבית (בין אם קיים בן זוג בחייהן, ובין אם הן מגדלות את ילדיהן לבד) ללא התמיכה של אמא, אחיות, דודות וחברות. את ההריון והלידה שלהן הן לומדות לראשונה כשהן הופכות לאמהות, לאחר שקראו ספרים ונרשמו לקורס הכנה ללידה. המחזור החודשי הוא 'מטרד' שצריך לטפל בו ולהצניע אותו כמה שיותר. אנחנו מתעלמות מקיומו ומהידע העתיק שהוא טומן בחובו, ומנסות בכל כוחנו להתאים את עצמנו לקצב של העולם הגברי, התחרותי וההישגי של ימינו. אנחנו מתביישות בגופנו אם הוא לא לפי המודל המערבי הסטנדרטי.

אנחנו חיות בעידן שבו יש לאישה ריבוי תפקידים , בתוך הבית ומחוצה לו. בעידן הזה האישה עובדת מאד קשה ונותרת נטולת כוחות פיזיים ונפשיים. היא מפתחת רגשות תסכול, רגשות אשם, עוינות כלפי בן זוגה הממשיך בקריירה, כעס כלפי הוריה שאינם עוזרים מספיק, ירידה בחשק המיני, תחושת קמילה של הגוף והמיניות, חרדה לגבי גידול הילדים. היא יכולה לחוות חוסר משמעות, תחושת אין אונים, אדישות מהסביבה, בדידות ובמקרים רבים לעג, ציניות וחוסר הבנה. כל אלו יכולים יכול לפגוע בתפקוד האישה ובבריאותה הפיזית והנפשית.

מתוך אותו צורך נפשי עמוק שהוזנח ונשכח נוצר געגוע לשבט הנשי של פעם. לחוויה שבה אנו מוקפות בהתרחשות נשית, יום יומית. כך החלה להתפתח מגמה של מעגלי נשים בארץ ובעולם.

כיום נשים רבות נפגשות למעגלי נשים. מעגל נשים הוא מרחב נשי מוגן 'דמוי רחם'. מרחב מקודש שמאפשר לאישה לקחת פסק זמן ולנוח, להיטען באנרגיות חדשות, להיראות ולהישמע. פשוט להיות מי שהיא ללא שיפוט או צורך להוכיח משהו. להחזיק את המרחב עבור נשים אחרות ולהיות מוחזקת בעצמה. כשיתפנה לנו מקום שכזה נוכל להעניק אותו בחזרה לעצמנו, לילדנו, להורינו, לאהובינו ולעולם כולו.

בסדנת סוף השבוע נהיה בתוך מרחב נשי, אינטימי, בטוח ומוגן. מרחב של "ביחד". נזמין אל המרחב הזה את השושלת הנשית שלנו לדורותיה ונתחבר אל מקורותיה. ניצור מרחב המזמין את הידע העתיק של שושלת האימהות הקדומות שלנו וניפתח לקבל מסרים אינטואיטיביים ממנו.

 

סיפור, דימויים וסמלים

אחת הדרכים להתחיל את המסע לחידוש הקשר עם הטבע הפראי שלנו הוא באמצעות סיפור. בסדנת סוף השבוע נשמע סיפור מופלא אחד על אמא, ילדה ואישה פראית מהספר "רצות עם זאבים" (אוסף של סיפורים ומיתוסים מכל העולם) שכתבה פינקולה אסטס. זהו סיפור עם תבונה עצומה שבו 9 שלבים של התפתחות וחניכה להחזרתה של האישה הפראית לחייך. בסיפור שזורים דימויים וסמלים רבים עימם נעבוד במהלך כל סוף השבוע.

כך כותבת אסטס: "סיפורים הם תרופה…הם כה חזקים. הם אינם דורשים מאתנו לעשות, להיות או להעמיד פנים – איננו צריכים אלא להקשיב. הסיפורים הן תרופות לתיקון או שיקום כל יצר נפשי אבוד. סיפורים יוצרים את הריגוש, העצב, השאלות, הכמיהות וההבנות הפועלים ספונטאנית להעלות את 'האישה הפראית' מעל פני השטח."

אם נרשמת לרשימת התפוצה שלי קיבלת את הסיפור המופלא הזה יחד עם פירוט על כל שלבי החניכה. אם עדיין לא נרשמת, זו הזדמנות נהדרת להכיר את הסיפור מקרוב. לקבלת הסיפור ואת כל שלבי החניכה לחצי כאן.

 

טקסים

לאורך כל ההיסטוריה והפרה -היסטוריה האנושית אנשים ערכו טקסים. טקסים הם חלק בלתי נפרד מכל חברה, אומה, תרבות ודת. מטרתם של הטקסים הוא ליצור אינטגרציה בין העולם הפנימי שבתוכנו לבין העולם החיצוני. הטקס גם מאפשר גישה לתת מודע שלנו ומטמיע בתוכנו זיכרון מסוג אחר המסייע ביצירת מציאות חדשה או ביצירת שינוי בכיוון הרצוי לנו.

טקס יכול להיערך עבור כל נושא או מטרה אישית, משפחתית או קהילתית. הטקס על פי רב מלווה באמצעים חזותיים (למשל: נרות, מדורה, לבוש, חפצים בעלי משמעות לאותו אירוע) ובהתנסות חווייתית (שירה, ריקוד, תפילה משותפת וכן הלאה). כל אחת מאתנו יכולה ליצור טקסים בעלי משמעות עבורה, טקס אישי בינה לבין עצמה ו/או טקס אותו היא עורכת עם אנשים נוספים אותם היא בוחרת.

בסדנת סוף השבוע נערוך מספר טקסים משותפים ונחגוג באמצעותן רבדים שונים של נשיותנו המגוונת.

 

מיניות

כשחושבים על מיניות, רבים חושבים על יחסי מין. אבל מיניות זה דבר הרבה יותר גדול. מיניות זה שילוב של רגש, אינטלקט, גוף ונפש. מיניות בריאה מעשירה את האישיות, התקשורת והאהבה. מיניות זאת אנרגיית חיים, זה החיבור לתשוקה כאשר אני יוצרת או מביטה בפריחת האביב המשכרת.

כשנולדנו קיבלנו מתנה. את הזכות המולדת לעונג. המיניות האנושית היא משהו כל כך משמעותי וחשוב בחייו של אדם.

למרות זאת, בדרך כלל הנושא המיני מאד טעון בגלל התניות תרבותיות של אלפי שנים. היהדות והנצרות עיצבו את התרבות המערבית עם רגשות חטא ורגשות אשם לגבי המיניות. גם המדיה מלאה במסרים מאד מיניים ומעוותים המשפיעים על דימוי הגוף שלנו ועל תפיסת המיניות הרווחת בחברה. במשך אלפי שנים נשים דוכאו ועדיין מדוכאות דווקא בשל הפוטנציאל העוצמתי שיש לאישה המחוברת למיניות שלה.

כשאנחנו מסתכלים על המציאות המינית שאנשים חווים, היא בדרך כלל נושאת בתוכה הרבה פחדים ופנטזיות. שניהם וירטואליים ולא בהכרח יש להם קשר עם המציאות. הכל בראש, ולא בקשר עם הגוף או באינטראקציה אנושית עם אחרים.

המיניות שלנו מושפעת מהתיאוריות האופנתיות בתקופה בה אנו חיים. מעניין לראות שגם חלק גדול  מהתיאוריות הקשורות למיניות נכתבו על ידי גברים. לתוך כל אלו נוצקת ההיסטוריה המינית האישית של כל אחת מאתנו שמתעצבת בסביבה שבה אנחנו גדלות. חוויית הבדידות רווחת בתהליכי ההתפתחות המינית של כולנו כמעט. החוויה הבסיסית של הלבד בתור ילדה צעירה או נערה, מוכרת לרבות באתנו. כנשים, אנחנו חיות בתקופה של עומס רגשי, מנטלי ותפקודי כאשר אנחנו מנסות 'ליישר קו' עם הצד הגברי של העולם ורבות מאתנו סובלות מהיעדר חשק. כל אלו ביחד לא מאפשרים לנו לחוות את המיניות שלנו במלואה, או לחוות את המיניות שלנו כשער להתפתחות אישית ו/או רוחנית.

לנשיות יש מהות מיוחדת שאין לגברים. היא יוצרת חיים. אשה יוצרת חיים במעשה האהבה. האישה היא בעצם ביטוי של הבריאה! ההתגלמות הזו של כח החיים היסודי ביקום נמצא אצל האישה בצורה ישירה.

אינספור מחקרים מראים שיש קשר הדוק ודו כיווני בין המח לואגינה. בדומה לטביעת אצבע, כל אישה מחווטת (חיווט=רישות של קשרי עצבים בין המח, דרך הגוף אל הואגינה ובחזרה) בצורה ייחודית שאין דומה לה. במצב אידיאלי, כאשר אישה מממשת את הפוטנציאל המיני שלה במלואו, היא בריאה, בטוחה יותר בעצמה, נותנת אמון, יצירתית, אינטואיטיבית, אמיצה, חופשיה, יוזמת, חיונית ומחוברת לעצמה ולעולם.

בזכות המהפכה הפמיניסטית בחברה המערבית אנחנו חיות בעידן שיש לנו רשות חברתית ותרבותית (וגם זה לא תמיד…) לתבוע מחדש בעלות על זכותנו המולדת לעונג.

בסדנת סוף השבוע ניגע במעטפת החיצונית של המיניות. נזהה פרדיגמות (אמונות ותפיסות) שקיימות בנו, במודע או שלא במודע, כלפי מיניות. אחרי שזיהינו אמונות שכבר לא משרתות אותנו נשחרר אותן ונזמין לחיינו אמונות רעננות ומעצימות יותר. מאחר ומדובר בנושא מאד רגיש ואישי, כל אחת תוכל לבחור באיזו מידה היא רוצה להשתתף באופן פעיל. גם מי שתבחר רק להקשיב לאחרות תוכל להפיק מכך תועלת רבה.

 

הטבע המחזורי

מכל כיוון שתביטו על הטבע תגלו שהוא מחזורי.

השמש זורחת בבוקר, נעה לכיוון דרום בצהריים, לכיוון מערב בערב ושוקעת בצפון. וחוזר חלילה.

הירח נולד בכל חודש מחדש ויש לו ארבעה מופעים: מולד הירח, ירח מתמלא, ירח מלא וירח מתרוקן. וחוזר חלילה בחודש הבא אחריו. אילו חיינו בשבט קרוב לטבע וחיים את מחזור השינה והערות שלנו בהתאם לשמש הזורחת והשוקעת, היה המחזור שלנו מתאים את עצמו למחזור הירח. במולד הירח היינו בזמן דימום משותף ובירח מלא בזמן ביוץ משותף. היינו מתכנסות ביחד באוהל נפרד בזמן הדימום המשותף וחוגגות את הזמן המיוחד הזה.

גובה פני הים 'עולה' ו'יורד' במחזוריות קבועה של גאות ושפל. במצב של גאות הים מכסה את הכל, ובמצב של שפל הרובד הסמוי מתחת לפני הים מתגלה כשוקק חיים. התופעה הזו מזכירה לכן משהו בחיים שלכן?

גם לגל בים יש מחזוריות. הוא נע באיטיות ובזרימה, מגביר קצב, מגיע לשיא, מתנפץ ונרגע לאט לאט. וחוזר חלילה. המקצב הזה של הגל נמצא בכל כך הרבה מקומות.

כל צמח עובר מחזוריות של זרע, שתיל, גבעול עם עלים, פרח ואבקנים שמתפזרים וחוזרים לאדמה כזרע חדש.

ארבע עונות השנה מתקיימים במחזוריות מופתית כמעט בכל מקום בכדור הארץ. אותה מחזוריות קסומה מאפיינת את שלבי החיים של האישה, את מחזורית היום והלילה, את ארבעת כיווני השמיים ואת תחילת של כל מסע עד לסיומו.

במזרח, בבוקר, בתחילתו של היום, השמש זורחת. זמן זה מקושר לאביב, תחילתה של פריחה. התחלת הדברים כולם. יצירה חדשה. זמן של הילדה שבי.

בדרום, בצהרי היום, השמש במרכז השמיים. זמן זה מקושר לקיץ, כאשר הדברים מתבשלים. מרכזה של עשיה. יישום וביצוע. זמן של הנערה הצעירה שבי.

במערב, בשעות הערב, השמש שוקעת. זהו הזמן המקושר לסתיו, תחילתה של שלכת. עת להשיל את המיותר ולהישאר עם המהות. רעיון שהבשיל. יציבות. זמן של האישה הבשלה שבי.

ובצפון, בחצות, הירח והכוכבים מאירים. זהו הזמן המקושר לחורף, קולו של הלילה. עת להתכנס. הזמן להתחבר אל הידע הלא גלוי, אל המסתורין הגדול, הלא מודע. זמן של הזקנה החכמה שבי.

ובלילה, הזמן שביו העולמות. עת לסיום, פרידה, מוות. ותחילתו של מסע חדש…במזרח, בבוקר.

בעבר, לאמהותינו הקדומות  היתה שפה ייחודית עם הטבע. הן חיו בסנכרון מופלא עם המחזוריות שלו. בכל שאלה או התלבטות הן פנו לטבע – לעצים, לאדמה, לרוח, לנהר, לברק, לשמש, לירח, לחיה. הם הקשיבו לקולות, למופעים, לרמזים, לסימנים ולתשובות שמגיעות. סימנים של תמיכה ומסרים של אזהרה. כיום זוהי שפה שנשכחה…

בסדנת סוף השבוע נתחבר אל הטבע ונקשיב לו. נשאל שאלה ונחפש סימני דרך אל מה שמבקש להתגלות בפנינו.

 

 לסיכום:

מפתחות הפרא הם כל אותן דרכים טבעיות שהאימהות הקדומות של השבט שלנו השתמשו בהן כדי ליצור לעצמן וליקרים להן חיים טובים יותר. כל אחד מהם הוא שער לעולם שתמיד היה שם, ממש מתחת לאף שלנו, אך לא היתה לנו גישה אליו.

אלו כלים נגישים לכל אחת מאתנו ויתרונן הגדול הוא בפשטותן!

כל מה שצריך זה להושיט יד ולהתחבר…השאר כבר יקרה מעצמו.

אישה יקרה, אחרי שקראת אני מזמינה אותך להצטרף לסדנת סוף השבוע כדי לחגוג עם עוד נשים מופלאות את הטבע הפראי שלנו!

לפרטים והרשמה לסדנא לחצי כאן