נולדתי בירושלים, ילדה שישית, בת זקונים קלאסית להורים מבוגרים ואחים גדולים. גדלתי בבית דתי אבל הלכתי לבית ספר חילוני. הפער הזה בין העולם הדתי שבבית והעולם החילוני שבחוץ בלבלו אותי. בנוסף, הפער בין הדורות (שלי ושל הוריי) ובין התרבות שעליה גדלו הוריי לבין התרבות הישראלית בת זמננו הביאו למחלוקות רבות ביני לבין הוריי.

תקופת הצבא היתה תקופה של פריחה אישית וחברתית. לראשונה בחיי הפכתי עצמאית, משוחררת מהבית המגונן בו גדלתי. תקופת הפריחה המשיכה לתוך שנות העשרים העליזות כסטודנטית למנהל עסקים.

בגיל 28, עם תם לימודיי האקדמיים  החלטתי לעזוב את הקרקע הבטוחה ולצאת לטיול חובק עולם. קניתי כרטיס חד כיווני להודו והחלטתי שאני לא חוזרת עד שלא מיציתי את הטיול.

6 שבועות אחר כך, כשאני בדרך מבומביי אל החופים הדרומיים של הודו, התבשרתי בכאב רב שאבי נפטר באופן פתאומי מדם לב. בן 70 הוא היה במותו. בתם שלושים הימים חזרו כולם לשגרה שלהם ואני חשתי אבודה. 'השגרה' שלי באותו הזמן היתה הטיול שכל כך רציתי. אזרתי אומץ וחזרתי להודו. אולם, זה כבר לא היה כמקודם. בעל כורחי הטיול הזה הפך למסע רוחני. מתוך המקום המתאבל והמתגעגע לאבי האהוב מצאתי את עצמי שואלת שאלות קיומיות על אלוהים, על דת ואמונה. חיפשתי בתוכי את הדרך שלי להוקיר את זכרו. הכאב הגדול מכל היה תחושת הסופיות. לראשונה למדתי על מוות. על הסופיות שבו. על אובדן ואבל.

הטיול בסופו של דבר ארך כשנתיים. באותן שנים שוחחתי עם אנשים מדתות שונות, התנסיתי במדיטציות, למדתי בודהיזם. התפלאתי לגלות כיצד תפיסת החיים והמוות שונה מדת לדת. ומנגד, ראיתי את קווי הדמיון ביסוד הדתות השונות. ראיתי איך אותה תבונה עמוקה עוברת כחוט השני בלב כל הדתות אותן פגשתי. אלו היו שנים שעיצבו את התפיסה הרוחנית שלי.

בעקבות הטיול הארוך השתנה משהו בתוכי והרגשתי שאני רוצה לעבוד במשהו שיש בו נשמה. שמה שיש בתוכי להעניק יתבטא גם בעיסוק שלי. וכך מצאתי את עצמי, בשנות השלושים לחיי רוכשת מקצוע נוסף ומסיימת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית קלינית (טיפולית).

בעשור הזה גם נישאתי והפכתי לאמא. מאותו רגע מאושר חיי כבר לא היו כמקודם. תערובת של רגשות ותחושות, של אהבה עצומה מהולה  בגעגועים לרגעים של פנאי לעצמי. מצאתי את עצמי מסתגלת לשינויים הרבים שהאושר הגדול הזה הביא עימו: לגוף המשתנה, לסדרי העדיפויות, למחסור בזמן, לעייפות המצטברת. לראשונה בחיי יכולתי לראות את עצמי הופכת לסבתא, מפנה את מקומי לדור החדש. זו היתה פעם הראשונה שבה גיליתי את המחזוריות של החיים.

סמוך ליומולדת 40 חוויתי את המשבר הגדול ביותר של חיי עת חלום הזוגיות והמשפחתיות שלי התנפץ. יחד עימו נשברו לרסיסים התכניות לעתיד, התקוות, האמון, הזהות, הדימוי העצמי והאהבה. מצאתי את עצמי בפתחו של משבר ענק המאיים לבלוע את כולי, חובק בתוכו גם את משבר אמצע החיים.

שנה לאחר מכן התגרשתי, עברתי מקום מגורים, החלפתי מקום עבודה, נפרדתי מחברויות ויצרתי חדשות. עטופה בתמיכה ואהבה ממשפחה וחברים קרובים התחלתי לצעוד מחדש בעולם. במקביל לתהליך השיקום האישי של חיי הפכתי בעבודתי (בעשור האחרון) למומחית בהתערבויות בשעת משבר ובשיקום עם התמחות ספציפית בבריאות הנפש.

במקביל לבניה מחדש של חיי נולד בי הרצון ללוות ולהעצים נשים אחרות באשר הן, בשלבים השונים של מסע חייהן. הכל התחיל כאשר התוודעתי לסיפור מופלא ומרתק על ילדה, אמא ואישה פראית. זה הוביל אותי לחקור, לחוות, להתנסות, ולהעמיק את הלמידה שלי על נשיות ועל הטבע הפראי. התפלאתי לגלות עד כמה הזהות שלי מכוסה בשכבות של התניות רבות בשנים, כאשר בכל פעם אני מקלפת שכבה אחרת ומתקרבת יותר אל עצמי, אל רצונותיי העמוקים ביותר, אל האש הפנימית שלי. את הדרך שלי גיליתי דרך עשרה מפתחות פרא, המהווים שער לעולם חדש של מודעות והתפתחות אישית. עבורי זוהי דרך מופלאה, מרתקת, מפתיעה, מרגשת, מעוררת שמטעינה אותי בכוחות חדשים, בכל פעם מחדש.

כיום, במקביל לעבודתי כעובדת סוציאלית קלינית, אני מלווה נשים לחידוש הקשר עם הטבע הנשי והפראי שלהן במפגשים אישיים, בסדנאות, בהרצאות ובקורסים –  על כך תוכלי לקרוא בהרחבה באתר.

אני מזמינה אותך להצטרף למסע הנשי והמופלא הזה.

בואי  🙂